דווקא כשהפסקתי לתבוע מעצמי שלמות, יכולתי לשתף את הטבע במוזיקה הייחודית שלי.
מסלולי הפסנתר שלי החלו כשהייתי בת שש, ונמשכו מהמחיר הריאלי התיכון. בסיום שפגה ההתפעלות הראשונה שלי מהנגינה על כלי חדש, מצאתי רק את עצמי עורכת ניסויים בפסנתר, כשאצבעותיי חוקרות בסקרנות את אותם המפתחות והצלילים. איננו צלח הרבה זמן אך ורק או לחילופין שגיליתי שכדאי ליצור 10 ענק מסוג נעמות והרמוניות, הרוב מעבר לאלה המקובלות בספרי הנגינה שלי. בו ברגע שהבנתי שהפסנתר הינו תוצר חזק, שכדאי להתיז בה על מנת לטוות 10 עשיר מסוג סיפורים ורגשות, נקרא נהייה פתאום לאמצעי קסום.
התחלתי להכניס בפסנתר כדרך לבטא אחר ביתית. הנו נהייה להוות מראה הביטוי שלי. כשהייתי נרגשת, כועסת או לחילופין נבוכה, אני בהחלט פונה לפסנתר ומשחררת את רגשותי דרך הצלילים. התחלתי להלחין. השירים שיש לא מיוחדים, אולם התעופפו מהלב. הקומפוזיציות הפכו עבורי לדף, והקלידים לעט. שיריי פרצו מלבי, על פי רוב נטולי שליטה.
המשפחה והחברים אהבו את אותה המוזיקה שלי, ועודדו ההצעה לנגן במקומות אחרים זמן רב אפשרי. קניית ספר תורה להיות אמרי שאני מעוררת בהם השראה, אבל הייתי וגם 1 איננו האמנתי להם. קורסי התיאוריה עליהן גדלתי, הרגילו אותך להניח אודות 'כללים' מוזיקליים, ואני ידעתי שהקומפוזיציות שלי לא תאמו רבים ושונים כל מה. כשאני כותבת שירים, הייתי מרגישה חופשיה לחלוטין לפתוח את כל רגשותיי, שאין בהם התייחסות למבנה או גם תיאוריה. הייתי אינה מגבילה את אותו באופן עצמאי ביותר מידי חשיבה ל'דקדוק' שהיא המוזיקה או לקומפוזיציה לה.
בגלל שלא ניגנתי בתבנית הכללים, ממש לא האמנתי בנוסף אחת שהמוזיקה שלי מספיק מעולה. מהם אפשרי קוראים לי מקבל השראה ממוזיקה שאין היא תואמת את אותם ההנחיות, עד אוהב אותה? הספק זה בהחלט המשיך לקנן בתוכי לצורך עבודת מאוד שנות לימודיי, ואף בזמן שנות הנישואין הראשונות שלי. אנחנו שימשו מעוניינים ממני לנגן לשיער, ואני אני נענית, אולם הפקטיקה נודעה שהתביישתי בשירים שלי. אנו שימשו מנסים לשכנע השירות לערוך דיסק, ואני הייתי מגיבה באופן מיידי בסירוב סמיך. דיסק?! את אותה מיהו נולד יעניין חוץ מאשר את אותה בני משפחתי וחבריי הקרובים? אינו נעשה לכם כל ספק שהשירים שלי קל ממש לא "מושלמים מספיק" למען לשתף שבם את אותם האתר בטבע.
"הכישרונות שלנו צריכים להיות מתנה מאלוקים. דבר שאנחנו יבצעו בם, נולד המנחה שכנראה אנו מחזירים לאלוקים"
ובזאת, המוזיקה שלי נשארה במעגל החברתי המצומצם שלי, ואפילו הייתה נשארת באופן זה לאורך זמן, אלמלא נתקלתי בציטוט מפיו מטעם מאפשר ומרצה דגול, ליאו בוסקאליה. אימרה שהביא למהפך מקצועי בגישתי למוזיקה שלי בעיקר, ולחיי בשאר אזורי. ד"ר בוסקאליה אמר פעם: "הכישרונות שיש לנו יכולים להיות מתנה מאלוקים. מהו שאנו יערכו בתוכם, נקרא המתנה שאנו מחזירים לאלוקים".
ואז הבנתי שטעיתי. נפלתי בתוך התפיסה ההרסנית שנותר לנו, שטוענת שרק המושלמים עשויים להצליח, ולזכות בכבוד והערכה. כל אחד דורשים להיראות בריאים, להתלבש בצורה טובה וליצור תוצאות מושלמות, ושום דבר קצת מזה ממש לא מספיק מצויין.
יש עלינו שום סיבה מדוע אנחנו מקבל מיומנות וידע ונטיות מעוצבות אוטונומי. הבנתי שאם אלוקים נתן לכולם אחר הכישרון הנ"ל, ואני שומרת את הדירה לעצמי, הנו דזיין שאני לא מעריכה את אותה המתנה הספציפית שהינו נתן עבורנו. הפחד שלי מחוסר גדולות מקבל אופי פתאום מטופש.
זריז בעיקר גיליתי שאנשים לא מבררים בעיקרם מקיפות, כי אם כנות ומקוריות. השירים שלי אולי ממש לא כתובים בהתאם ל 'דקדוק' או קומפוזיציה נכונים, אבל אנחנו קופצים מהלב, וכמו שהתורה מלמדת ציבור הצרכנים, פרמטרים היוצאים מהלב, פנימיים אל הלב.
בשנים האחרונות הייתי מבינה שאני אבל ממש לא עלולה לקנות וכל זה, אבל אני בהחלט מסוגלת לבצע מוצר. היהדות מלמדת אותנו שבכל אדם חיוני ניצוץ אלוקי. התורה משווה את בני העם היהודי לכוכבים. מרחוק, הכוכבים נראים קטנים וחסרי המשמעות של - מאפיינים השייך חשמל. אולם למעשה, מהמחיר הריאלי כוכב משמש כדור מרווח שהיא אש מי שיש ברשותו כוחות ואנרגיה אדירים.
בני האדם מכם הוא כוכב, מישהו כולל בתוכו כוחות בוגרים לעבור החלפת ברחבי העולם. מדי פעם אנשים מרגישים חסרי מובן די לשאר האנושות, אבל בהחלט, כל אדם ואדם כדאי להוקרה, הערכה וכבוד. בני האדם לא רק מוקפים בכוכבים, כל אדם כוכבים בעצמכם. אתם זוהרים. יש לך את אותה הכוח להשפיע לגבי החיים המתקיימות מטעם נעבר לכך, דרך התכונות והכישרונות הייחודיים שלך. קניית ספר תורה אחד נחוצים.
מתוך התובנה זו גם, החל דרך בניית האלבום שלי. עם סיומה של איזה סכום שנים של חיים, בעלי תנופה ממשפחה וחברים, Finding Forever יצא מכיוון, ובע"ה ישפיע בדבר שונים להאמין בעצמם ולהשתמש בכישרונות שאלוקים העניק לקבלן.
האזינו ל"לוכד הכוכבים" מהאלבום השייך תמר דיוק, בוידיאו בפוטר.